בלדה על מלך אחד
הָיֹה היה מלך אחד,
והוא אמיץ כשד.
הָיֹה היה מלך אחד
ללא מלכה – בודד
מלבד הלחם לא אכל,
ויין לא טעם.
הקרב היה לו מיוחל
והוא נלחם, נלחם.
ויום וליל נשאר חמוש,
תמיד הוא באוכף.
קדימה הוא דהר נחוש,
דם זב בעקבותיו.
הילת השחר לפנים,
מאחוריו – אסון!
ונשר פז בדמדומים
נצץ על השריון.
שנים חלפו, ימים אינם,
לא נעצמו עיניו.
ומה הריץ אותו לשם –
אל הילולת הקרב?
מה כל העת האיץ אותו,
כסוס מֻצלף בשוט?
מה כל העת הריץ אותו
אל דם ולהבות?
חורבן זרע על כל שעל,
רמס כל חי ונע.
זה, כנראה, היה מעל,
מעל להבנה.
חפש, חפש – תמצה סיבה,
ושמור אותה בסוד.
חפש, חפש – תמצה סיבה
כמוהו לא להיות.
הוא על כבודו בקרב שמר,
וחרב לא השמיט.
בקרב, הזמן שלו עבר,
עבר ללא שריד.
זרזו סוסים, זרזו סוסים,
ממון, שלטון ושכול.
אך מה לנצח נצחים,
מתאווה גדול?
אויב הבין, טיפש מחל,
מי ישנן תפקיד
- הוא הספגן, הוא החייל
חייל, חלל, שליט
וכאן ממנו נפרד,
של מי היא האשמה?
אחד זקוק לבית שקט,
שני – למלחמה.
הזמן דהר, וזמן נגמר,
וכל אחד זכה –
לחבטת רגבי עפר,
או לחליל זריחה.
музыка Е.Клячкина, пер Г.Гонтаря
|
